בס"ד

"להגיד שבחו של אהרן שלא שינה..."

כותרת מאמר זה לקוחה מדברי רש"י, המביא את דברי המדרש בספרי על הנאמר בפסוק: "ויעש כן אהרן". יש לשאול על דברים אלו: מה הייתה גדולתו המיוחדת של אהרן בהדלקת נרות המנורה שחשוב למדרש לומר שלא שינה דבר מציווי הקב"ה בדבר זה,  וכי מה כבר ניתן לשנות בפעולה פשוטה כל-כך של הדלקת הנרות?

הרמב"ן מסביר בפירושו את עניין הדלקת המנורה והמיוחד בה. הרמב"ן מאריך לבאר שהקב"ה הבטיח לאהרן, הכהן הגדול, שמצוות הדלקת הנרות אינה תלויה בהקרבת קורבנות הנשיאים, או בהימצאותו של המזבח בכלל, אלא רמז יש כאן לתקופה ותקנה היסטורית שחכמים תקנו בעקבות מרד החשמונאים במלכות יוון ונצחונם. וכדברי הרמב"ן: "אבל לא רמזו אלא לנרות חנוכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו..." דהיינו, מצוות הדלקת נרות חנוכה, הנוהגת לדורות עולם, נעוצה בהדלקת נרות המנורה ע"י אהרן, שלפי דברי הרמב"ן "היה המדליק אותן כל ימיו ואע"פ שהמצווה כשרה בבניו... אבל היה הוא מזדרז במצווה הגדולה הזאת...". כלומר, יש כאן הארה על התלהבותו של אהרן לקיים את אותה המצווה ,דווקא בעצמו, במשך כל ימי חייו, והתלהבות זו לא פגה עד סוף חייו. אולי זוהי כוונת המדרש באומרו שאהרן לא שינה בה: פעולה פשוטה של הדלקת נרות המתבצעת יומיום – הייתה בכל פעם פעולה מצוותית חדשה שאהרן קיים אותה כאילו בפעם הראשונה ולא עלתה על דעתו לחדש בה דבר, כיוון שמבחינת מבצע המצווה - הוא חדש!

יכולתו המופלאה של אהרן, עמדה לזרעו במבחן הזמן – צאצאיו הכהנים לבית חשמונאי יצאו למערכה על הבטחת קיום תורה ומצוות בישראל, שהן יומיומיות וקבועות בחייו של היהודי. דווקא בשגרה קיימת הסכנה שיהפכו לשגרתיות במובנן השלילי – "מצוות אנשים מלומדה". בניו של אהרן, ידעו להפיח את ניצוץ ההתלהבות בקרב ישראל במובן הרוחני ע"י מסירות נפשם וזכות זאת להבטיח את שימור בערת הלפיד שלא תשתנה ותושפע מעולמות תוכן זרים שאותם ניסו להחדיר היוונים ותומכיהם אל מחנה ישראל פנימה.

ניתן ללמוד מכאן על חשיבות קיום תורה ומצוות במסגרת הנכונה והמדויקת כפי שמלמדת ומחנכת אותנו תורה שבע"פ, שהיא הערובה לקיום דבר ה' ורצונו. התמדה זו היא שבחו של אהרן ושל כל אלה ההולכים ופועלים לאור נרותיו!

 

בברכת שבת שלום,

שמעון מלכיאל

רכז בגרויות, מורה לתושבע וסייע