פרשת מטות נפתחת במצוות הנדרים: "איש כי ידור נדר לה'.. ככל היוצא מפיו יעשה", פרשנים רבים שואלים מה ראתה התורה להביא דין זה דווקא כאן? האבן עזרא מחזק את השאלה כאשר הוא אומר שהפרשה הזו נאמרה אחרי מלחמת מדיין, על פי דבריו שינתה התורה מהסדר הכרונולוגי של האירועים והקדימה את פרשיית הנדרים למלחמה במדיין, מדוע?
שאלה זו היא רק חלק משאלה רחבה יותר. מיקומם של הסיפורים והמצוות בפרקים כו-ל הטריד פרשנים רבים. מעשה פנחס הסתיים בציווי: "צרור את המדיינים", לכאורה כאן המקום להביא את סיפור המלחמה במדיין, אך התורה מביאה להו פה קובץ מצוות שלפחות ממבט ראשון איננו קשור לסיפור פנחס ומדיין. 
6 פרשיות קוטעות את הקריאה הרציפה:
1. מפקד בני ישראל
2. בנות צלפחד
3. צו ה' למשה לעלות להר העברים
4. מינוי יהושע
5. קרבנות תמיד ומוספים
6. נדרי אישה ובת
תשובות רבות ניתנו לשאלה זו (מה שאומר שאין תשובה ברורה..).
נשוב לרגע למעשה פנחס. לאחר חטא בעל פעור משה מקבל ציווי להוקיע את ראשי העם, מקריאה פשוטה נראה שמשה לא מבצע את ציווי ה' עד הסוף ואז מגיע פנחס ומשלים את ציוויו של ה'. 
מעשה פנחס מעלה את שאלת היחס בין ההוראה מגבוה ובין ההתנדבות העצמית, היחס בין הצו האלוקי ובין היוזמה האנושית. 
אם מביטים על הפרשיות אותן מנינו קודם נוכל לראות שאפשרלחלק את הפרשיות לזוגות, כאשר כל זוג מאופיין בכך שסיפור אחד הוא הצו האלוקי וסיפור שני הוא "הגדלת ראש" של העם.
1. מפקד בני ישראל ובנות צלפחד- המפקד הוא המפקד האחרון לפני הכניסה לארץ והוא הכנה לחלוקת הארץ לנחלות, סיפור בנות צלפחד הוא סיפור של בנות שמבקשות להיכלל גם במצוות ישוב הארץ.
2. העליה להר העברים ומינוי יהושע- כאשר משה עולה להר העברים הוא איננו מצווה לקחת איתו את מחליפו יהושע בן נון (בשונה מסיפור מיתת אהרון), מינוי יהושע מגיע רק לאחר בקשה של משה שימונה לו מחליף.
3. קרבנות ונדרים ושבועות- בצמד זה ישנו עוד חידוש כאשר התורה מלמדת אותנו שגם בעולם הקודש יש מקום ליוזמה עצמאית, אדם יכול להשתית את יחסיו עם עולם הקדושה גם מתוך התאמה לרצונו החופשי.
לסיכום ניתן אולי לומר שהמצוות מסודרות דווקא בסדר זה כל שיביעו את המתח הקיים בתודעה של עובד ה' בין היעתרות מלאה לצו ה' ובין מעורבות אישית ועל הרצון של האדם להביע את עצמו מול הקב"ה.

(מבוסס על מאמרו של הרב יונתן גרוסמן)