בפרשת מסעי בתוך פרשת המסעות בפרק לג פסוק ז מספרת לנו התורה כך: 
"ויסעו מקדש ויחנו בהר ההר בקצה ארץ אדום". וממשיכה התורה : "ויעל אהרון הכהן אל הר ההר על פי ה', וימת שם בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים בחודש החמישי באחד לחודש. ואהרון בן שלוש ועשרים ומאת שנה במותו בהר ההר".
ראשית כל אין אף דמות בתורה שיום פטירתו כתובה בתורה ומדוע דווקא אצל אהרון הדבר כתוב?
שנית, מדוע התורה לא מזכירה את יום פטירתו כאשר היא הזכירה את פטירתו בפרשת חוקת?
אולי ניתן לומר שאהרון הוא אישיות כל כך מיוחדת המתאימה דווקא בפרשת המסעות.
מסע של יחיד ושל רבים הוא דבר לא פשוט, הוא דורש סבלנות, תקווה וכמובן יכולת לאחד בין כולם. אם מדובר ברבים אז וודאי שצריך שלום בין כולם ואם מדובר ביחיד צריך שלום בין כוחות הנפש של האדם.
לעניינינו נראה שאהרון מופיע יחד עם יום פטירתו דווקא בתוך הקושי של המסעות. וכדבריו של הלל הזקן באבות: "הוי מתלמידיו של אהרון אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה."
השכנת שלום בתוך מחנה ישראל כל כך מהותית למסעות וליכולת להתקדם בתוך המסע.
מעניין מאוד שלעולם פרשת מסעי נקראת בסמוך לראש חודש אב יום פטירתו של אהרון, וימים אלו הם ימים שבהם עלינו להרבות באהבת חינם לבניין בית המקדש. את הכוח למסעות קיבלו בני ישראל מאהרון ואת היכולת להרבות באהבת חינם אנו מנסים ללמוד מדמותו של אהרון הכהן.