בס"ד

פרשת תולדות

אני מבקש להציע מבט שונה על עשיו (על פי שיעורו של הרב אשכנזי זצ"ל)

ציד בפיו – המדרש אומר שהיה צד את את אביו " איך מעשרים את המלח ..."

בא מן השדה – מה עשה עשיו בשדה? "והוא עייף" – אם עייפים אז הולכים לישון, לא מבקשים אוכל, ואם הוא רעב, יכול היה לבקש מאימו או מעבדי יצחק, למה בא עשיו ליעקב?

כדי ליישב  את השאלות האלה, יש לראות את עשיו באור קצת שונה ממה שרגילים לראות אותו  - בעיקר עד הפרשה הזאת. עשיו גדל אצל יצחק אבינו, ובוודאי למד על המשימה העצומה של תיקון העולם שסבו אברהם ואביו יצחק מובילים.  

עשיו, כמו אביו היה איש שדה ("ויצא יצחק לשוח בשדה"). השדה הוא מקום העבודה של יצחק (בארות) ושל עשיו, תיקון העולם בחוץ, כלכלה, מדע וטכנולוגיה. לעומתו יעקב, יושב אהלים (רש"י : למד תורה אצל שם ועבר). תיקון העולם שלו עובר דרך תיקון הפנימיות - הרוחניות.

מכאן ניתן להבין את הגישה של יצחק כלפי עשיו: בשלב זה של מהלך האירועים, יצחק ידע שחייב להיות עם ישראל, אבל היה יכול להיות שישראל הוא איחוד יעקב ועשיו , כך ששניהם בשיתוף פעולה, יוכלו לתקן גם את הגשמיות וגם את הרוחניות. באחדות יושג תיקון העולם.

עשיו אמנם נולד בכור, אבל לא הבין את תפקיד הבכור. הבכור בעם ישראל הוא הכהן, המברך את האחר, צריך לדעת להיות אח אמיתי. עשיו נולד עשוי, הוא אידאליסט גדול שיודע איך לתקן את הכל. אבל כאידאליסט הוא נפל באמירה של "הכל או לא כלום". עשיו רואה שיש עיכוב וזה לא הולךומכאן חושב ששום דבר לא נכון.

העבודה בשדה, בחוץ, הייתה קשה לו משום  שרצה לתקן הכל ברגע. כך נבין את שאלותיו לגבי עישור המלח והתבן – עשיו רצה לתקן דברים שבשלב זה, לא הגיע זמנם לתיקון. וכשהעבודה לא הצליחה אז הגיעה העייפות, אין אורך רוח. בנוסף התווסף על חוסר הצלחה מותו של סבו, אברהם . עשיו חושב לעצמו, איך אפשר להבין שאיש כזה מת, אם כך, אין משמעות לחיים!

עשיו בא מן השדה, מן המאמץ לתקן הכל ללא הצלחה, והוא עייף וגם איבד ממשמעות החיים. הוא רואה את יעקב שמכין נזיד עדשים, סמל לאבלות ואף יותר מכך סמל להמשכיות החיים. האדום האדום הזה, אדום סמל לחיוּת. לכן עשיו ניגש ליעקב שמתגלה כמסוגל לעסוק גם בחומריות ופונה אליו.

מה אנחנו , מבוגרים כצעירים לוקחים? תפקידנו לדאוג לאחרים, גם בעולם החומרי וגם בעולם הרוחני. עלינו לשמור על ייחוד כל תחומי החיים , נקרא לזה " קודש וחול" ,"חומריות וגשמיות", "תורה ועבודה". האידאולוגיה, כאשר היא לא מלווה בדרך פעולה, בהבנה שאולי רק דור הבא  או אולי אף מאוחר יותר, יראה את הפירות, אז אידאולוגיה כזאת יכולה להפיל אותנו לייאוש, לעייפות, וליציאה מן הדרך.

שבת שלום,

יצחק אלקיים