"ונקדשתי בתוך בני ישראל"
כשקוראים את הפסוק מבינים שהתורה רוצה להעביר מסר ייחודי ומשדר אחריות, תפקיד ושליחות. המפגש הראשון שלי, נער תל-אביבי מבית חילוני, בלימוד עם הרב גורן זצ"ל היה כשלימדני בפרק ה' מהלכות יסודי התורה ברמב"ם את ההלכה: "כל בית ישראל מצווין על קידוש השם, שנאמר: "ונקדשתי בתוך בני-ישראל".
משם בא הפשט של המציאות. לשד החיים שלנו: הקדושה היא בתוך בני-ישראל, בתוך חיי היום -יום שלנו, בתוך הלימוד והתפילה שלנו, ובתוך העבודה שלנו. הקדושה תלויה בנו. משימת חיינו היא גילוי מתמיד של שמחת החיים והקדושה ש"נטע בתוכנו" .
החשש בביטוי המזעזע לענ"ד: "להעביר את הזמן" היא שנעביר חלילה את החיים, שיכול להיות שנפספס ונמסמס את האוצר המיוחד האצור בתוכנו. כל עניין מציאותנו הוא לייחד = לקדש את חיינו בתורה ולטהרם בעבודה. זה מה שאנו לומדים כל שעה. זה מה שאנו מלמדים כל יום.
אולי זהו הפשט ב"אלהים נצב בעדת אל"- "שהוא עומד שם תמיד (יציב וברור), דוגמת המלך העומד בעיר המלכות, ששם הוא עיקר... ישיבתו" (מהר"מ אלשקאר מדרש שמואל, אבות, פ"ג).
הבחירה היא של כל אחד מאיתנו. איפה אנו רוצים להתייצב? במשהו פשוט ונמוך, או להתרומם ולרומם את חיינו כחלק מעדת אל. כחלק מהסיירת האלוקית בעולם.
אז אל נוותר לעצמנו, וכדברי הרמח"ל ב"מסילת ישרים בפרק כ"ו: "ההשתדלות היא ברדיפת הידיעה האמיתית והתמדת ההשכלה בקדושת המעשה..".
ולכן מובטחים אנו: "ענין הקדושה כפול הוא, דהיינו , תחילתו השתדלות וסופו מתנה".
כלומר, מה שאנו מתחילים, מסייעים בידינו להשלימו משמיים.
מכאן ניקח לעצמנו אחריות לקום מחר בבוקר ולהתחיל, בכל יום, מבראשית.
בהצלחה לכולם!