?איך משמרים זהות לאומית

בפרשת בשלח יוצאים בני ישראל ממצרים לאחר שנות שעבוד ממושכות. רגע לפני היציאה כתוב "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ" והמדרש מספר לנו על אירוע מעניין שהתרחש מאחורי הקלעים:

"ומנין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור? אמרו סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור, הלך משה אצלה. אמר לה כלום את יודעת היכן יוסף קבור? אמרה לו ארון של מתכת עשו לו מצרים וקבעוהו בנילוס הנהר כדי שיתברכו מימיו" (סוטה יג.)

זו לא הפעם היחידה בה חז"ל מספרים לנו על סרח בת אשר. גם כשמשה ואהרון מגיעים לזקני ישראל, חז"ל טוענים שלא היה לזקנים קל להאמין להם, וגם כאן סרח נחלצה לסייע וללמד אותם איזה סימן נתן יעקב לבניו על הגאולה (ראו שמות רבה, ה יג).

בשני המקרים סרח מופיעה כעדות חשובה לימים עברו, בדיוק בצומת קריטי שישפיע על התנהלות העם בתהליך היציאה ממצרים.

מדרשים נוספים רואים את סרח אפילו בזמנים מאוחרים עוד יותר ויש מדרשים שאפילו מספרים שהיא לא נפטרה ונכנסה בחייה לגן עדן. נראה שחז"ל נתלים כאן בעובדה המעניינת שסרח מוזכרת במפורש בתורה הן ברשימת בני יעקב בירידה למצרים (בראשית מ"ו, יז) והן במפקד הנכנסים לארץ (במדבר כ"ו, מו) ואם כך עולה לכאורה שחייתה מאות שנים לפחות. 

נדמה לי שחז"ל בשני המדרשים שהובאו לעיל מנסים לראות בסרח גשר שמחבר בין הדורות השונים ומעביר בזמנים קריטיים ידיעות חשובות שעשויות להשפיע על גורל העם היהודי. ושני המדרשים מבטאים רעיון אחד – העם היהודי השקוע במצרים (כמו יוסף ששקוע ביאור) צריך להיחלץ ממצרים, וכדי להצליח בכך יש צורך בחיבור עמוק אל הזהות שלו ואל ההיסטוריה העתיקה שלו. רעיון זה מובע גם במדרש אחרים על הייחוד היהודי שנשמר בגלות מצרים.

סרח שניצבת במצרים כשריד לזמנים עתיקים מבטאת את הקשר ההדוק שלא ניתק למרות הגלות הקשה והשעבוד הנוראי. אחת הסכנות הגדולות בגלות ובמיוחד בזמני קושי זה אובדן הזהות וטמיעה מוחלטת בסביבה הכללית – סכנה שריחפה מעל העם היהודי גם במאות השנים האחרונות... 

סרח כסמל לעבר לא מגיעה רק לשם הנוסטלגיה... סרח מגיעה בדיוק ברגע שבו יש צורך בקבלת החלטה בנוגע להווה, בשביל להתקדם אל עתיד טוב יותר. גם ההיסטוריה לא נועדה בשביל שנתרפק על זמנים עברו, אלא בשביל להכווין את ההווה האישי והלאומי. ולכן מובן למה ליל הסדר שנקבע לדורות כזכר ליציאת מצרים לא מסתפק בסיפור העבר (החשוב מאוד כשלעצמו), אלא טורח להפוך את הלילה לזירה חינוכית ולמקום של חיבור בין דורי. 'והגדת לבנך'. היכולת להעביר מסר בין דורות רבים (גם בלי שיש דמות פלאית כמו סרח). אקורד הסיום של ליל הסדר לא נותר בעבר אלא מכוון 'לשנה הבאה בירושלים'. העבר מכוון את ההווה אל העתיד הרצוי. ובזכות מסירות נפש של דורות רבים השרשרת הלאומית נותרה איתנה והעבירה את המסר מדור לדור בגלות ארוכה פי כמה מגלות מצרים. והלוואי שנהיה ראויים למשא/מסע הזה ונצליח בתורנו להעביר את המטען הזה עוד חוליה אחת קדימה.